חייו ופעילותו של הקדוש

זיגמונט שצ'אוסני פלינ'סקי נולד ב1 לנובמבר, 1822 בוויוטין ליד אוצק בווליניה, אשר נמצאת היום באוקראינה. הוא היה בן של בעל קרקעות, ג'רארד ואווה ונדורלף, אישה בעלת חוכמה ולב ענק. היא הייתה סופרת ומחברת של זיכרונות חיים.

האווירה האוונגלית של ביתו העניקה בסיס מוצק לאמונתו ולמוסרו. מהוריו למד את אהבת האל, מסירות לארצו, וכבוד לאנשים אחרים. ערכים אלו חיזקו אותו כאשר נפטר אביו ואמו נשלחה לסיביר בגלל פעילותה הפטריוטית. שלטונות הצאר החרימו את ההון המשפחתי וששת בני משפחתו נותרו ללא קורת גג מעל ראשם.

תמים, דת, אהבת אחים לרעותיו" ואת האמונה, עליה נהג לומר:
"האמונה היא נקודת המבט שלי, הלוואי שכל מה שמוצא חן בעיני, מה שמענג ומקסים אותי, יבוא דרך האמונה" (1843).

הודות לידע המדע המדויק, הצליח להשלים את החינוך המתמטי שלו במוסקבה ומדעי הרוח בסורבון ומכללת צרפת. המוטו של חייו היה: "להיות פולני על פני הארץ הוא לחיות באצילות בסדר האלוהי". הפטריוטיזם שלו התבטא בהשתתפותו במרד פולין הגדול של 1848, בעוד שחברותו עם המשורר הפולני, יוליוס סואווצקי, מראה שהוא היה גם אדם בעל לב גדול. בפריז, בעודו מקשיב לקריאתו של ישוע, החליט להיות כומר.

כומר בסנט פטרסבורג. בשנת 1851 הוא חזר לפולין ונכנס לסמינר בז'יטומיאז'. בשנת 1855, הוא הוסמך לכהונה ורכש הכשרה באקדמיה הרוחנית של סנט פטרסבורג. בהשראת החמלה הגדולה שלו, אב זיגמונט שצ'אוסני פלינ'סקי ייסד את המכון ליתומים ועניים בשם "קהילת משפחת מרים" (1857). במקביל הוא פעל כאב רוחני של הבוגרים וכמרצה באקדמיה. פלינ'סקי התפרסם כמטיף וכומר וידוי. הוא נחשב ל"תלמיד תרבותי צנוע, ומלומד", "מגן העניים והיתומים", "איש גדול" ו"הכומר הטוב ביותר ברוסיה ".

הרועה הטוב. ב6 בינואר 1862, הפיוס התשיעי המבורך, מינה את זיגמונט שצ’אוסני פלינ’סקי לארכיבישוף ורשה. הוא כיהן בתפקיד זה במשך 16 חודשים בלבד. זה נבע מהמצב הקשה מאוד בתקופת ההפגנות הפטריוטיות ופרוץ המרד. למרות זאת, במהלך תקופה קצרה זו, הוא ניהל פעילויות פורייה שהתמקדה במאמצים להפיח רוח חיים דתיים ב ארכידייצזיה.

"איש הרגע" הזה, סימן של "הרחמים של אלוהים", הקים מרכז לידה מחדש בוורשה, ארגן מיסיונים והיזכרויות בכנסיות, בתי חולים ובתי כלא, וקרא לכמרים לעבודה נלהבת ודאגה לפיכחון של האומה. הוא הדגיש את החשיבות של הטפה של דבר אלוהים, חינוך דתי וקידום החינוך. הוא הפיץ את פולחן האם האלוהית; ולהוקרתה קידם את המיסה של מאי בארכידייצזיה. הארכיבישוף פלינ'סקי תמך בתנועה הפרנצ'ישקאנית. דאג לחינוך דתי של ילדים ובני נוער, הוא הקים בית יתומים ובית ספר בוורשה והפקיד אותם בידי האחיות של משפחת מרים.

בוורשה, כמו "מלאך שלום", הוא פנה על האומה בבקשה לעבודה פורה והתחשבות לטובת המדינה. מונחה ע"י ניסיונו ושיפוט מדויק של מצב, הוא ניסה להרגיע את מצב רוחם של האנשים כדי למנוע שפיכות דמים. לאחר פרוץ ההתקוממות בינואר 1863, עמד הרועה הטוב הזה בהגנתם של המדוכאים וחלק את גורלם. לנוכח השינוי במדיניות הרוסית כלפי ממלכת פולין, הפך הארכיבישוף לאדם לא רצוי. לאחר שנקרא לסנט פטרסבורג, בישוף זיגמונט שצ’אוסני פלינ’סקי גורש ב14 ליוני 1863, תחת ליווי צבאי כאסיר מדינה. רק אז, ורשה הבינה לגמרי מי הרועה היה, אחד שעשה כל כך הרבה טוב. הם הודו כי במהלך כהנתו, "נשימה של רוח הקודש" הובא לארכידייצזיה.

גלות . הארכיבישוף פלינ'סקי, שגורש מן הארץ לעומק רוסיה, בילה 20 שנה בירוסלב על נהר הוולגה. הוא קרן בקדושת חיים, הקדיש את עצמו לתפילה, לפעילות מיסיונרית ולמעשי רחמים. הוא הניח את גורלו בידי האב הקדוש, בניגוד ללחצים של הממשלה שהכריחה אותו להתפטר מתפקיד הארכיבישוף.

הזיכרון של "הבישוף הפולני הקדוש", אשר "איחד את הרוח הפולנית והקתולית בשלושה דורות", נשאר חי על נהר הוולגה למשך עשרות שנים. בשנת 1883, אחרי 20 שנה, הארכיבישוף זיגמונט שצ’אוסני פלינ’סקי שוחרר לבסוף כתוצאה מהסכם בין ממשלת רוסיה לוותיקן. למרות זאת, הוא כבר לא יכול היה לחזור לוורשה ולכן גורש שנית.

רועה אנשי הכפר. הארכיבישוף פלינ'סקי בילה את שארית שנות חייו כארכיבישוף תוארי של טארס בכפר דז'וויניאצ'קה בפודולה, הארכיבישוף של לבוב. הוא הקדיש את עצמו לעבודה פסטורלית, חברתית וחינוכית שבוצעה בקרב אנשי האוכלוסייה הכפרית. לסביבה זו, הוא הציג רוח של תחייה דתית, דו קיום הרמוני של פולנים ואוקראינים ושיתוף פעולה פורה בשם אחוות הבשורה. אנשים מקומיים זיהו אותו כאב וגונן וכומר "קדוש", וראו את שהותו בכפר כ"ברכת אלוהים".

מורשת מלכותית. הארכיבישוף פלינ'סקי נפטר ב17 לספטמבר 1895 בקרקוב ב"הילת הקדושה". בכל העיתונים כתבו שנשבר לב ענק. הוא השאיר מורשת מלכותית – גלימה אחת, ספר–תפילות והרבה אהבה בקרב בני–אדם שהכירו אותו.
לאחר הלויה טקסית בקרקוב, נקברו שרידיו בבית קברות בדז'וויניאצ'קה, שם הם נחו במשך 25 שנה, מוקפים בהערצה ואהבה של פולנים ואוקראינים. כאשר פולין החזירה לעצמה את עצמאותה, נלקחו השרידים לוורשה בשנת 1920 ובשנת 1921 הונחו בקתדרלה של יוחנן הקדוש.

הדרך לתפארת המזבחים. זיכרונו של הארכיבישוף פלינ'סקי, הערצה למעלותיו, תהילת קדושתו והריפויים הרבים שנעשו עם שימוש במים מן המעיין שגילה בדז'וויניאצ'קה תרמו למאמצי הקנוניזציה שלו. בפתיחת סיבת הקנוניזציה ב1965 אמר הקרדינל סטפן וישינסקי:

דרכו הקשה תהיה ללא ספק עדות לקדושתו של הארכיבישוף פלינ'סקי. זה יותר משמעותי מאשר הסימנים והנסים שהוא עשה. כיוון שזה היה נס האהבה, הכוח המופלא ביותר של רוח האדם, שלא נשבר למרות שביל קשה במיוחד.

פרופיל רוחני. מגילו הצעיר, חייו של זיגמונט שצ’אוסני פלינ’סקי סומנו ע"י המרדף שלו אחר קדושה. ישוע היה בשבילו "הדרך, האמת והחיים". הוא רצה להשיג מידת אחדות עם אלוהים כמו שתיאר בדבריו פאבל השליח הקדוש: "אני חי עכשיו לא את החיים שלי, אלא את החיים של ישוע שחי בתוכי."

הוא היה בעל אמונה בלתי משתנה ואמון מלא בהשגחה עליונה; אהבת אלוהים, הכנסייה, מסירות לארצו, וכבוד לאנשים תמיד היו אצלו במקום ראשון. היושר העצום שלו, כוח מוסרי וצדק, היו תכונות שאפיינו את רוחניותו. מעבר לזה, הוא היה מלא מסירות ורחמים שהתבטאו בעליצות הפרנצ'ישקאנית, ענווה ופשטות; עבודה ועוני. הוא תואר כ"גאוות האפיסקופאט הפולני", "קדוש מעונה", "בנה הנאמן של הכנסייה".

גם כיום, אנו יכולים לקחת את הרוח המרעננת והאור מאוצר חייו. הקנוניזציה של הרועה שגולה, מעודדת השתקפות על דרך החיים שלנו. על החשיבות ותחיית משפחותינו, על בניית בית משותף, ומולדת, בהשגחתו של אלוהים ושל האם הקדושה.

הבית הכללי של האחיות בוורשה

מזרע זעיר שנזרע על ידי האב פלינ'סקי בסנט פטרסבורג בשנת 1857, הפכה הקהילה של האחיות הפרנצ'ישקאניות למשפחת מרים, משפחה גדולה. היא מונה כיום 1100 אחיות העובדות ב145 בתי דת בפולין, ברזיל, איטליה, ביילורוסיה, אוקראינה, גרוזיה, רוסיה וקזחסטן. ברוח הכריזמה של המייסד, האחיות מביאות עזרה למשפחה, מגדלות ומלמדות ילדים ונוער, נותנים טיפול לאנשים חולים וקשישים, משרתות קהילות ומוסדי כנסיות.

מתוך כתביו של זיגמונט שצ’אוסני פלינ’סקי

"הכנסייה היא האוצר הגדול ביותר, המטרה בחיים שלי, האהבה היחידה שלי על פני הארץ." (1855)

"אני בוטח באלוהים ולא רוצה שום דבר פרט לרצונו." (1877)

"מאושרים אלו שימצאו בשעת המבחן שלהם, עם מרים תחת הצלב." (1874)

"שלום פנימי הוא היקר ביותר … האוצר והמתנת היחידה שהמושיע מבטיח לתלמידיו על פני הארץ." (1879)

"תן לשלום של אלוהים, החסד שלו וברכתו, ללוות אותך בכל מקום ובכל עת." (1890)

תפילת התחננות לחסד דרך ההתערבות של סנט זיגמונט שצ’אוסני פלינ’סקי הקדוש

אדונינו, אשר העניק סגולות לא רגילות לזיגמונט שצ'אוסני הקדוש, אדם בעל ענווה ופשטות רבה, אנו מתחננים אליך, הענק חסדיך על…, עבורו אנו מתחננים בענווה, באמצעות התערבותו, עלינו. דרך אותו משיח, אדוננו. אָמֵן.

אבא שלנו (פטר נוסטר), שלום לך מרים, תהילה לאב (גלוריה פטרי).

זיגמונט שצ’אוסני פלינ’סקי הקדוש
1822-1895
הארכיבישוף של ורשה
מייסד הקהילה
של האחיות הפרנצ'ישקאניות של משפחת
מרים
שליח השלום וההרמוניה הבינלאומית
מפיץ הפולחן של האם הקדושה,
אם אלוהית
מגן היתומים, עניים וגולים
פרנצ'ישקאנין שלישוני

ביאטיפיקציה ע"י יוחנן פאולוס השני
ב18 לאוגוסט 2002 בקרקוב

קנוניזציה ע"י בנדיקט השישה עשר
ב11 לאוקטובר 2009 בוותיקן